כל אמנות היא מחאה וכל יצירת אמנות מוחה על שבר כלשהו במציאות. לאורך מאות שנים של יצירה תרבותית, התעקשו אמנים ואמניות להצביע על אזורים מושתקים בחברה ולהשמיע את הקולות שלא נשמעו. באופן זה מערערת האמנות על הקיים תוך שהיא צופה את מה שעדיין לא התרחש. מעין מחאה תמידית של היום על האתמול שמנסה למנוע את שכפולה של המציאות ואף מבקשת את תיקונה באמצעות הצעה חלופית.
פסטיבל מוסררה מיקס ה־22, שעומד בסימן 50 שנה לפרוץ מחאת הפנתרים השחורים בשכונת מוסררה, מוסיף נדבך נוסף לעיסוק במחאות ובצורות מחאה באמנות. למרות העשורים שחלפו מאז, דומה שרחשי התקופה, הקונפליקטים, המטענים והפערים התרבותיים, הפוליטיים והעדתיים עדיין ממשיכים להדהד בחברה הישראלית ופוגשים בשינויים עמוקים ברמה הבינלאומית: מהמגפה העולמית ואיתה מציאות פוליטית־כלכלית חדשה שנבנתה על שברי המציאות המפוררת של עידן ה"פוסט אמת" וה״פייק ניוז״, מפגעים אקולוגיים, משברים כלכלים ובחירות חוזרות ונשנות בצל סגרים ומחאת בלפור הוורודה ועד למשבר הערים המשותפות. אירועים אלה יצרו שבר עמוק בשדה התרבות ובשאלות על המרחב הציבורי והפרטי.
הפסטיבל, המתקיים השנה בחודש מאי, יעמיק בנושא המחאות ויתמקד בשאלה איך הטכנולוגיה משפיעה על ההתנגדות ובהתאמה כיצד מגיבה האמנות לטכנולוגיה, כמו גם לכוח ולפריבילגיות הגלומים בה. מחאות ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחותן הפוליטית של מדינות, אך כיום, בעולם של רשתות חברתיות, המחאה אינה מותנית במרחב הפיזי ואף יכולה לחתור תחת המדיום הדיגיטלי שהפך כלי הן למחאה הן למשטור.
ברוח הכמיהה למרחב תרבותי־חברתי שוויוני וביקורתי, השנה יתקיים הפסטיבל בחללי המתנ"ס הקהילתי ובמבנה ההיסטורי של בית הספר עם אמנות חיה, פרפורמנס ואמנות אינטראקטיבית המערבת את הצופה ונושאת עימה בחינה מחודשת של המרחב הפיזי והמרחב הווירטואלי שבהם אנו מתקיימים. הפסטיבל ייגע בנושאים פוליטיים מובהקים כמו גם ברבדים העמוקים ביותר של בניית זהותו הסובייקטיבית של הפרט, ויציג אמנים העוסקים בשינויים הרדיקליים שחוללו יחסי הגומלין בין פיתוחים טכנולוגיים לתרבות וחברה בשפת המחאה ובביטויים האישיים.