עבודות הסטודנטים שישולבו במופע בהנחיית קבוצת "סדק":
שריפה בבית האדונים \ ליאל פישביין, דן לביא, איתי ארד
מה קורה לחומר כשהוא מפורק בידי שלושה? איך סאונד מבטא יחסי כוחות על במה? ואיך שני הדברים האלה מתחברים אחרי תהליך לכדי אנרגיה אחידה ומתפרצת?
על השאלות האלה אנחנו מנסים לענות כהרכב בפשטות, הדקויות בתוך השקט, הנוכחות החזקה שלו בחדר והקונטרסט עם צליל אחיד ואין סופי, שניהם ללא התחלה וסוף, ובניהם אזור אפור שדווקא אותו אנו מבקשים להבהיר, דרך המסע הנפשי במעבר בין שני קיצונים נצחיים לשריפה בלתי נשלטת, המתפשטת כמו אש בשדה קוצים.
אוברטונים של הלב \ קרן וג'אנט רוטשטיין
פרויקט המבוסס על יצירת עולם, שבו המוזיקה הפרסית נפגשת עם המוזיקה האלקטרונית, תוך הישענות על המוזיקה של הצליל הבודד ועל צלילים עיליים. זהו למעשה חזון והגשמתו. אימי ואני, חולקות אהבה אינסופית למוזיקה הפרסית, שהיא הבאר ממנה אנו שואבות השראה ושעליה גדלנו.
במהלך הלימודים במוסררה, כחלק מהגשות האמצע בקורס "מוזיקה ומהפכה", זכיתי באפשרות לשלב אותה עם המוזיקה שמפעימה בי חיים חדשים – המוזיקה האלקטרונית. הקומפוזיציה הזו היא הנחת אבן היסוד הראשונה במסע הקסום שלנו יחד. אימי, תבצע מאוול עתיק יומין מתוך היצירה – "Dance Love", בדגש על מסורת שירת
אוברטונים פרסית ייחודית הנקראת צ'ה-צ'ה, چه چه, המחקה בהצטלצלותה ציוץ של ציפור. אני אלווה אותה בדרואונים אלקטרוניים דמויי כלי הנגינה 'טאר' ובשירה המורכבת מסלסולים ומרווחים זכים. משמעות הפיוט, שהינו תפילה של המשוררת, המביעה את אמונתה המוחלטת ודבקותה באל/באהוב.
"אתה כשמש הזורחת
ואני כטל הבוקר
אם יינתק ליבי ממך
נשבעתי כי אמות
ארוגים מיתרי ליבי
רתוקים אלייך
אם יינתק ליבי ממך
נשבעתי כי אמות".
מויישב לייצים \ ערן אבגי ושאול דהאן
"מויישב לייצים" הינו הרכב פולק נסיוני שמהותו היא אסתטיקה ויופי. שאול דהאן אדם שהוא איזון מושלם בין חומר לרוח בנה במו ידיו את התיבה האקוסטית המופלאה שלו עליה הוא מנגן בשלל צורות, טופפות, טופפות ברוך ובקושי הוא מתקשר עם הצליל הפראי שבוקע ממנה וממיס את כל האיברים הפנימיים של המאזין.
ערן איבגי פורט בסגנון חופשי חליק נונשלנט על גיטרת 12 המיתרים שלו ומשמש כמרחב וזמן לתיבה של שאול.
"אשרי הוא הקהל אשר יקום ויבוא וינסה להחטיא עמנו את המטרה הנעלה והסמויה בחומרה אנושית ויעביר עמנו את הזמן במושב לצ שכזה…"