מוזיקה לצרעות, עטלפים וקרפדות

כל יצור סגור בבועה חושית משלו, קולט רק חלקיק זעיר מעולם עצום. את המושג "אוּמוֶולט" (Umwelt) – שמתאר את היחס של יצור חי לסביבתו – טבע בתחילת המאה העשרים הזואולוג הגרמני יאקוב פון אוקסקול (Uexküll). לטענתו, כל יצור חווה את העולם באופן שונה, שנגזר מתפיסתו החושית ומגופניותו, ולכן לבעלי חיים שחולקים את אותה סביבה אך משתייכים לסדרות טקסונומיות שונות, יהיו תפיסות שונות של סביבתם. כבני אדם, אין ביכולתנו לתפוס את מה שנמצא מעבר למנעד השמיעה האנושית. אנחנו יכולים רק להשתמש במניפולציה טכנולוגית ו"לתרגם" צלילים שמעבר לתפיסה החושית שלנו לטווח השמיעה האנושי.
אחרי שהציג את מיצב הסאונד אומוולט, דניאל מאיר מתכוון להשתמש בחומריו ולנגן עליהם לייב. בין החומרים: הקלטות אולטרה סוניות של עטלפי חרקים, חלקם מינים על סף הכחדה, שחיים במערות ובבונקרים נטושים באזורי גבול ישראל–לבנון וישראל–ירדן; הקלטות מואטות של חיים בביצות ובריכות חורף; ותיפוף של צרעות בכוורת שנבנתה סביב מיקרופון מגע.
לרגע אפשר לדמיין פרספקטיבה אודיאלית שהיא לא אנושית.