אבן שיש לה הופכין

אפשר להפוך כל אבן. אפשר לגלות מה נמצא מתחת. אפשר לשנות תוואי שטח. אבל האם יש לדרך היפוך?
הדימוי שמלווה אותנו הוא ״עולם״ שבו יש ״אנוש״ – מהי האינטראקציה ביניהם? מה עושה אישה בעולם? מה עושה אדם עם אדמה?
אזור מרכזי בעבודה עשוי כריות טקסטיל ענקיות בצבעי אדמה, מזמין לגעת, להזיז, לשחק, לשהות, לצחוק ולצווח.
לבנות מבצר כריות, קמט גיאולוגי, "סטונהנג׳" לאל השמש או מרחב להשתרעות ונמנום. בעבודה משתתף פרפורמר שהמרחב מוכר לו, כמו אדם שהולך דרך קבע לאותה פינה בטבע, מעיין או יער בשבילים המוכרים לו היטב, אך ממשיך לגלות שבכל יום, בכל שעה, המקום נראה אחרת. נוכחות אדם נוסף בשטח עשויה להפעיל אותו: הוא רוצה לארח ולהכיר לאורח את הסודות שכבר גילה, אך הוא גם רוצה לחזור לבדו לענייניו. בכל מפגש אולי ימצא שותף, אולי אויב.