העכביש במיצב הווידאו של קרן גלר כלוא בתוך מסגרת עגולה, מצולמת וחומרית, שדרכה בוחנת גלר את גבולותיה. הנוף המושגי הופך לממשי כשהוא משתקף במים עליהם ניצב העכביש. העכביש, או ליתר דיוק, ניסיונות ההימלטות שלו שנעים בין תנועות גוף תזזיתיות לציפה דוממת, מובילים למחיקה של הנוף וציורו מחדש. דרך ההתייחסות לז'אנר ציורי הנוף, מחברת גלר בין ציור קלאסי למדיום אמנות הווידאו והצבתו בחלל.