ב־2020 התקשורת הבין־אישית קיבלה מהלומה עזה, כאשר הפעולות הבסיסיות ביותר כמו יציאה החוצה, פגישות והתקהלות הקטנה ביותר – הפכו לדבר מסוכן ואף אסור. פתאום הרבה פעולות שגרתיות הפכו לפעולות לא־חוקיות ואזרחים נורמטיביים הפכו לפורעי חוק. יכולות התקשורת שלנו השתנו – הפנים מכוסות במסכות, כך שאי אפשר לראות הבעות פנים באופן מלא ומגע הפך לדבר מפחיד ומסוכן. התקשורת הבין־אישית הפכה למרחב של טראומה שדורש פעולה של החלמה וריפוי.
בעבודה לשני משתתפים – האמן וצופה – נברר מהם הכלים להחזרת התקשורת או לחלופין למציאת דרכים אחרות להתחבר. נברר את הסוגייה הזו דרך השאלה: מה בא אחרינו? המהלך מתחקה אחר השאלה שהפנה הפילוסוף הצרפתי ז'אן לוק ננסי בשנת 1991 להוגים ואנשי רוח: “Who comes after the subject?” בשאלה זו, ביקש לתפוס רגע מפתח בפילוסופיה הקונטיננטלית ובמה שמכונה מותו של הסובייקט בפוסטמודרניזם של שלהי המאה העשרים. שלושים שנה אחרי, הפרפורמנס מזמין למחשבה נוספת על שאלה זו בעקבות השינויים המהותיים, הפיזיים והטכנולוגיים שהתחוללו כתוצאה ממשבר האקלים, האירוע הגלובלי של מגפת הקורונה והמשברים הפוליטיים של ימינו, לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והתפיסות המשתנות של החיים האנושיים.