אמן: מאירה אשר – קול, אלקטרוניקה, חפצים
ב־2014 התחלנו חגי פרשטמן ואני לצלול לתוך מסת הרדיו כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים מאת אנטונין ארטו, עבודתו האחרונה משנת 1947. בינואר 2019 נפרדתי זמנית מן היצירה הזו, כאשר הוצאנו אלבום ויניל כפול שהושק בתיאטרון עכו, תמונע והמזקקה בשיתוף ערן זקס, אמיר בולצמן, בוריס מרצינובסקי, אייל ללי ביטון ומרקו מילבסקי.
כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים מסתיימת בפסקה הבאה:
״כאשר תעצבו לו גוף ללא אברים [פנימיים],
אזי תשחררו אותו מכל התגובות האוטומטיות שלו
ותשיבו לו את חירותו האמיתית.
אזי תלמדוהו מחדש לרקוד במהופך,
כמו בטירוף הדעת של נשפים עממיים
ומהופך זה יהיה צדו הנכון האמיתי".
(מתוך כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים, מחזה רדיו מאת אנטונין ארטו, 1947. תרגום מצרפתית: אביבה ברק).
לקריאת הטקסט במלואו:
https://www.meiraasher.net/artaud
אלבום:
https://meiraasher.bandcamp.com/album/pour-en-finir-avec-le-jugement-de-dieu
בשלב זה וללא קשר לפיתוח הרעיון מאוחר יותר על ידי הפילוסופים דלז וגואטרי, אני מזמנת הרהור/פירוק ראשון בדרך הסאונד של הגוף מאיבריו כרעיון־פתרון, כפי שהעלה זאת ארטו ובהשקה למילותיו הבאות:
"אם אהרוג את עצמי, זה לא יהיה כדי לחסל את עצמי, אלא כדי לכונן עצמי מחדש; התאבדות תהיה עבורי רק אמצעי להשיג שוב את עצמי, להתפרץ בברוטליות אל תוך הקיום העצמי שלי, למנוע מראש את המהלכים הבלתי ודאיים של אלוהים. בעזרת התאבדות, אני מציג לטבע מחדש את התוכנית שלי ויוצק אל הדברים
לראשונה את הצורה של רצוני שלי".
(על ההתאבדות, אנטונין ארטו, 1925)