ליונל מרקטי הוא אחד האמנים הבולטים ב"דור השלישי" של המוזיקה הקונקרטית – מונח שאליו הוא מתייחס בכבוד וברצינות. כשמקשיבים ליצירותיו, ששירה מפעמת בהן ושלל נתיבים נרטיביים זעירים חורצים אותן, אפשר לשחזר ולחוות מחדש את הרוח המקורית של חלוצי המוזיקה הקונקרטית. זו אותה רוח מהפכנית, שפתחה את אוזנינו לרווחה וחשפה בפניהן את רזי העולם הסונורי, במטרה לחלץ ממנו שלל חומרי גלם צליליים פוריים ועשירים – חומרים שזוכים לקבל צורות חדשות ובתהליך של הפשטה מוזיקלית וצורנית נוצקים לכדי יצירות סינמטיות אקוסמטיות, שהן כמו קולנוע לאוזניים.
מרקטי למד והטמיע את התהליך הזה בצורה עילאית; הוא אשף של טיפול פלסטי בסאונד. אך כשרונו הנדיר באמת הוא הטמנה של מלכודות, פחי־יקוש ערמומיים, שבהם נופל המאזין, מבלי־משים, פעם אחר פעם, כך שהוא מוצא עצמו בכל מיני סביבות טורדניות, שרוי בשלל אזורי אקלים מפוקפקים, מבלי שהבין כיצד לעזאזל הגיע לכאן. כך, לאורך כל היצירה, הוא שומר אותנו במצב של דריכות מתמדת.
היצירה אנטי עדן נכתבה ב־2020, והיא תבוצע בביצוע אקוסמטי חי מיוחד לפסטיבל, שבו האמן ייצור בזמן אמת את הפן המרחבי של היצירה, בעזרת מערך של שמונה רמקולים הפזורים באזור הישיבה של הקהל.