יום 3 . חמישי . 17.12

חשמל זורם דרך נורת פלורסנט, הופך לאור ונקלט על ידי פאנל סולארי. אובייקטים שבורים ובלתי צפויים מתחברים לכלי הנגינה שלי. בעזרתם, אפשר לראות חשמל ולשמוע אור. עבודתה של בר הינה המשך והעמקה של פרוייקט הגמר שלה במחלקה למוזיקה חדשה בביה"ס מוסררה

מופע אודיו־ויזואלי אימרסיבי שבמרכזו עמדת בקרה ושליטה שבנה גרשוני מציוד אולפני המשמש בחדרי שידור והקלטה לסינתזה של אותות וידאו ואודיו המועברים לקהל צופים בשידור חי. גרשוני משלב סרטוני יוטיוב, גרסאות כיסוי למוזיקה מזרחית, קטעי וידאו וסאונד מקוריים, קריוקי ועוד לכדי מיקס שערוך לפי סצנות ונשען על פרטיטורה מדויקת. המופע נע על הציר שבין הריאליסטי למופשט ובין המאולתר לערוך, ורוקם מעין טקס חניכה לקהל משתתפים. שם היצירה, ליהורו, כלומר, "לי הורו" או קיבלתי הוראות, הוא משחק מילים שקשור לתמה הפרפורמטיבית של גרשוני: מי נותן את ההוראות? גרשוני כמפעיל מכשירים או שמא המכשור הוא המפעיל את גרשוני? הופק ע"י בי"ס מוסררה, סטודיו אורגנוז

הקבוצה החלה לעבוד על חלל הופעות ואולפן אמביסוני לקומפוזיציה מרחבית לשימוש האמנים המקומיים, אולם בתחילת מרץ, נאלצה לקטוע את פעילותה בקבות התפרצות מגפת הקורונה. בזמן שכל המדינה נכנסה לסגר, חבר הקבוצה אמיר מאיר החליט לבלות את תקופת הבידוד באחת מהמערות הרבות במדבר יהודה ליד ירושלים – המערות שבהן חיו כתות סגפניות מתבודדות לפני אלפי שנים. אמיר עזב וכל תקשורת עמו נותקה. כמה מחברי הקבוצה החליטו לנסוע למדבר, למצוא את אמיר ולבחון את הקשר בין התובנות שלו מהחוויה הזו לשדה הקולי התלת ממדי. המסע תועד בסרט קצר שמלווה בקטעי מוזיקה והקלטות אודיות דו-אוזניות (binaural). תוך שימוש בפרקטיקות של אשליות קוליות ומרחביות, הסרט למצוא את אמיר נוגע בשאלות עמוקות לגבי המציאות המדומיינת שמשתרעת מאחורי חומות הייצוג הדיגיטלי והסמלי. **מומלץ להאזין בעזרת אזניות חברי קבוצת המחקר לאמנות סונרית של ביה"ס מוסררה: אמיר מאיר, ערן זקס, יוגב פריליכמן, דנה טקץ', איל ביטון וליאור פינסקי העבודה הוצגה לראשונה בפסטיבל ארס אלקטרוניקה 2020. הפקת העבודה נעשתה כחלק מפעילות חממת האמנים בירושלים בתמיכתה האדיבה של קרן מתנאל.

תזמורת הצעצועים היא פרויקט ייחודי פרי מוחו הקודח של המלחין איגור קרוטוגולוב – פנומן מולטי-אינסטרומנטליסט ואחד מיוצרי האוונגרד המוערכים בארץ – ששם לעצמו למטרה להפגיש בין שני המובנים של המילה Play. משתתפי התזמורת מנגנים קטעים עשירים, עמוקים ומלאי רגש, אך ורק על כלי צעצוע שונים –מגיטרות מפלסטיק עם סאונד אטום, דרך קלרינט צעצוע ועד ערכת תופים לגיל הרך. בעזרת כלים ייחודיים אלו, מפיקים חברי התזמורת צלילים שרחוקים מלהיות ילדותיים, ויוצרים עיבודים חדשניים ומורכבים לשירים מכל ז'אנר שרק תחלמו עליו – החל מרוק מרעיד זגוגיות, דרך פולק מסורתי וטנגו רומנטי, ועד לקלאסיקות ג'אז וקטעי מטאל אימתניים. חברי התזמורת: איגור קרוטוגולוב – גיטרות צעצוע, שירת צעצוע, רעשי צעצוע, מלחין צעצוע רועי חן- תופי צעצוע ניק קלמן – קלידי צעצוע מיכאי צ'רנאה – קלרינט צעצוע, חצוצרה צעצוע נעמי רוזין – קלרינט צעצוע אמיר בוקסבאום – קלרינט צעצוע ויקטור לוין – קלרינט צעצוע יאנה מירי לוין – קלרינט צעצוע ניב מג'ר – גלוקנשפיל צעצוע, קסילופון צעצוע, חזיר צעצוע מיה ביאטריס גרול – שירת צעצוע ים אומי – שירת צעצוע ניצן לוי – סאונד צעצוע תאורה: עומר שיזף צילום: איגור קרוטוגולוב הופק ע"י בי"ס מוסררה, סטודיו אורגנוז    

גינון לילי מתאר קבוצת נשים שחיה לפי נורמות אלטרנטיביות ושכל אחת מהן ייסדה קהילות. הנשים דוגלות ברגישות, קשר ותקשורת עם קהילות אחרות, עם צמחים, עם בעלי חיים והיסודות. הסרט גינון לילי ממיר תכנים נפשיים אנושיים לכדי דימויים שמעשירים את הנוף המוסרי של תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, מבחינה אקולוגית והערכים הקשורים בחשיבה סביבתית, כמו גם במובן של דאגה וטיפול עצמי, בשכנינו ובאדמה שלנו.

באמצעות טקסט והקלטות שטח, עבודת הווידאו Making a Great Leap Forward! מנסה לעורר "קול פנימי", ולהשתחל אל הרווח שבין שמיעה לדמיוּן. במרכז העבודה נמצא הרעיון כי תנועה במרחב ובזמן היא בעת ובעונה אחת תנועה פיזית, פסיכולוגית ורוחנית.

במסגרת פסטיבל מוסררה מיקס 20 אונליין, יתקיים פאנל זום המפגיש אמנים משלושת המרחבים השונים של הפסטיבל. בפאנל נעלה שאלות על התייחסותם של האמנים המשתתפים להיבטים שונים של התמה הראשית של הפסטיבל בתנאים ובמצב הנוכחיים. הפאנל יתקיים בהנחיית ורה קורמן, מרצה במוסררה ואוצרת התערוכה המרכזית בפסטיבל. משתתפים: רותי דה פריס, לוסיאנה קפלון, זוהר שפיר, מרטינה קלאוזן ופיי שפירו דימוי- רותי דה פריס

הזוכה במקום הראשון בתחרות הסטודנטים הבינ"ל היא דניאל אלחסיד עם "שירת האבן". בעבודתה מייצרת אלחסיד שפה ייחודית המורכבת מאנימציית סטופ מושן וסאונד. העבודה מחברת בצורה עדינה ומדויקת ובו בזמן באופן מסתורי בין הגיאוגרפי והפיזי לדיגיטלי ולמדומיין, ובין הטבע לקונסטרוקציות האנושיות. הדמויות הראשיות בעבודה הן אבנים, הממלמלות מנטרה שחוזרת שוב ושוב ומנסה ‏לתווך סוד נסתר. אנימציית הסטופ מושן מהלכת קסם ומדובבת את האבנים שאוצרות בתוכן זיכרונות ‏נסתרים של עיר. העבודה מתמקדת בחוויה הטקסית של המפגש עם האבנים, ״העיניים של ‏האורקל״, שחושפות פיסות נעלמות בזיכרון הקולקטיבי. מפות ישנות צצות מתחת לאבנים ונבלעות ‏שוב לתוך גריד חדש.‏ העבודה נוצרה כחלק מסדרת עבודות אנימציה קצרות שחוקרות את עברה של תל אביב. הניצחון בתחרון מזכה את דניאל אלחסיד בפרס על סך 500 אירו.