יחד עם סטודנטים מבית הספר מוסררה, חוקרת נינה גלוקנר טכניקות אסתטיות ופרפורמטיביות בנסיון להגיע לצורה כלשהי של "ביחד מרוחק". האם אפשר ליצור – ממרחק, במהלך מפגשים מקוונים – מודעות שונה למרחב וטקטיליות קולקטיביים, באמצעות נגיעה באותו החומר, ביצוע אותה פרטיטורת תנועה, השמעת אותם קולות, ציור אותן דמויות? האם אפשר ליצור, ולו לרגע, חוויה של זמן ומרחב משותפים?