העבודה "הזועקים" בוחנת את מושג ההיסטריה בהקשר המקומי. קבוצת אנשים הזועקים בחרדה, פיהם פעור, עיניהם שקועות ומפוחדות, ידיהם אוחזות בראשם כמו מנסות להגן מפני דבר מה נורא. העבודה, המשלבת וידאו תלת ערוצי ומערך פיסול מזערי, מבקשת ליצור מקהלת א ־קפלה של חרדה ופחד, המבטאת את ההיסטריה הקיומית המקומית. מעין דיוקן של תושבי הארץ החיים באימה בלתי פוסקת. העבודה מתמקדת בייצוג הפחד ומפרקת אותו למרכיבים דרמטיים תנועתיים. כך נפרש מול הצופה מארג של "פוזות" מפוחדות, רצף בסגנון "ווג" קומי, שבו השחקנים "מדגמנים" את תחושת החירום היום יומית. הפסלים הפזורים בין המסכים גם הם מהדהדים תחושה דומה. בגודלם המזערי הם מקנים תחושת התכווצות והסתתרות, מעמד מוחלש. מה שיכל להיות מונומנטלי ומוחצן התגמד והפך למשקולת נייר למשרד.
